כבוד מורנו ורבנו ראש הישיבה חכם יאודה צדקה זצוק"ל וזיע"א
כבוד מורנו ורבנו ראש הישיבה חכם יאודה צדקה זצוק"ל וזיע"א הינו נצר למשפחת חכמים מופלגים, גדולי הדור דאז בקרב יהדות בבל אשר בזכותם לא נשתכחה תורה מיהדות בבל. מצד אביו נמנה רבינו על צאצאי משפחת חוצין המיוחסת, ואימו הייתה בת אחותו של מאור הגולה רבנו יוסף חיים זלה"ה מבגדד וקרובת משפחה של רבו הגדול רבי עבדאללה סומך זלה"ה. חכם יאודה צדקה, הינו דור שביעי למשפחת חוצין המעטירה, נולד בירושלים עיר הקודש ובה חי ופעל כל ימי חייו, שמונים ושתיים שנה. הדורות שקדמו לו ישבו בעיר בגדאד, ושם החזירו עטרה ליושנה, הרביצו תורה ברבים והעלו את מצבם הרוחני של יושבי האזור לאחר שזה ידע ירידה רוחנית גדולה ושיבוש אורחות החיים בשל מגיפות קשות שפקדו את האזור.
הוריו של רבנו, אנשי קודש ויחידי סגולה, היו תמימי לב וישרי דרך אשר באורחות חייהם הכשירו עצמם לזכות בבן אשר האיר עיני ישראל בתורתנו הקדושה, זיכה את הרבים והשיב רבים מעוון. אביו, רבי שאול צדקה זלה"ה, קיים נאמנה את מאמר חז"ל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" (אבות, פב) ובד בבד עם עיסוקיו במסחר ומלאכה, היה שוקד על לימוד התורה הקדושה ומקפיד להשכים לאמירת תהילים וזוהר בכל יום באשמורת. רבי שאול הרבה לעסוק בצורכי ציבור ואף על פי שנמנה על חשובי הפרנסים של עדת הבבלים בארץ, כל ימיו הצניע את מעשיו. בנו, רבי יאודה צדקה זצוק"ל, העיד עליו שהתגלמו בו ג' עמודים הכתובים במשנה : "על שלושה דברים העולם עומד- על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" והוסיף: שלמרות גילו המופלג לא זנח אף אחד מאלה.
אימו של רבנו יאודה צדקה, מרת שמחה גדלה והתחנכה בצילו של הדוד, מאור הגולה רבנו יוסף חיים זלה"ה בעל ה"בן איש חי". בצילו ובצילם של גדולים נוספים בהם, המקובל האלוקי רבי יהודה פתיא זלה"ה ורבי עבדאללה סומך זלה"ה, עוצבה דמותה ונעשתה למושלמת בכל מידה טובה ולכן לא יפלא הדבר כי זכתה לבן צדיק כרבנו. בס"ד אורחות חייה הם סיפור בפני עצמו המגולל סדר יום של שפחת השם נאמנה אשר כל חשקה לעשות רצון קונה תוך שהיא בזה לתאוות העולם הזה. סדר יומה היה רצוף לימוד סדרים קבוע, גמילות חסדים ובד בבד ניהול מוצלח של משק הבית. בנה, רבנו יאודה צדקה, נהג להזכיר לשבח את סדר תפילותיה וברכותיה וכשהיה מספר בשבחה נראה כי הוא מתמלא חרדת קודש.
כבוד מורנו ורבינו ראש הישיבה חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל וזיע"א
רבנו יאודה צדקה זלה"ה נולד בעיר ירושלים בג' בשבט בשנת עת"ר. על אימו הצדקת מסופר שלאחר שנתברכה בבנים נהגה לחזר בבתי כנסיות ומדרשות תוך שהיא מבקשת ומפצירה שיתפללו על ילדיה שיגדלו להיות תלמידי חכמים וצדיקים. ואכן תפילתה המיוחדת נענתה ועל רבנו העיד רבי יהודה פתיא זלה"ה, עוד בהיותו קטן ורך בשנים, כי "זה הקטן גדול יהיה... גדול בישראל". בהיותו ילד התחנך רבנו במוסדות כשרים אשר בחרה לו אימו בקפידה רבה וכבר מקטנות ניכרה בו מסירות נפש גדולה ואהבה גדולה ללימוד התורה. לישיבת "פורת יוסף" הגיע רבנו לראשונה בהיותו בן שלוש עשרה, בשנת תרפ"ג. הישיבה, שהוקמה בשנת תרפ"ב בירושלים העתיקה על ידי הנגיד רבי יוסף אברהם שלום זלה"ה, נועדה לשמר את מסורת היהדות הספרדית ולהכשיר דורות של בני תורה שימלאו תפקידי הוראה והנהגה. בשנות לימודיו ב"פורת יוסף" בא במחיצתם של גדולי הדור ההוא, ביניהם הגאון רבי שלמה לניאדו זלה"ה, רבי עזרא עטייה זלה"ה, רבי יעקב עדס זלה"ה ועוד רבים. לימים הפך הוא לראש הישיבה ולמנהיגה הרוחני, וכבר מאז נערץ הוא על כל העדות כולם אשכנזים וספרדים כאחד. גדולי הדור שלאחריו היו כולם תלמידיו בהם: הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל, ושיבדלח"ט הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א, הגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א ועוד רבים. לא בכדי זכה רבנו לכינוי "בן פורת יוסף" היינו, בן בישיבת "פורת יוסף" בה חי וגדל משחר ילדותו ועד לסוף ימיו. בד בבד עם הקמתה החל רבנו ללמוד בזו הישיבה ותוך כדי עיצוב דמותה והפיכתה לחלק משמעותי בנוף הירושלמי, לקח רבנו חלק משמעותי.
רבים השבחים שנכתבו על כבוד רבנו יאודה צדקה זלה"ה ואף תקצר היריעה מלהכילם. מעבר לעשייתו בפועל הן בלימוד תורה והן בגמילות חסדים, שימש רבנו דוגמה חיה, דמות מופת ומודל לחיקוי. בהילוכו, בדיבורו ובהתנהגותו הועברו מסרים נוקבים של אהבת ישראל, דיבוק חברים, מסירות נפש בלימוד התורה, ענווה ועוד. רבנו נחשב לאחד מהחלוצים בדורו אשר עמלו לשם יסוד מפעלי ורשתות חינוך תוך כדי שהוא עומד בפרץ ולוחם את מלחמתה של התורה כנגד המבקשים לחלל כל חלקה טובה. במתק שפתיים ואהבת ישראל אמיתית החדיר בלב שומעיו אהבת תורה ויראת שמיים ובעומדו על משמרת טוהר החינוך, זיכהו הקדוש ברוך הוא ודבריו נתקבלו על לב שומעיו ובזכותו חינכו רבים את ילדיהם במוסדות חינוך על טהרת הקודש. מי ימנה ומי יספור את כל אותם רבים אשר השיב מעוון וקרבם לדרך התורה והיראה. בס"ד הרבצת תורה וזיכוי הרבים הייתה משאת ליבו ונפשו, גם בגיל מופלג היה מכתת רגליו ברחבי הארץ בתחבורה ציבורית והשתדל בהפצת תורה, יסוד שיעורים וקירוב רחוקים. זיכוי הרבים היה בראש מעייניו, לכך גם היה מעודד את תלמידיו ב"פורת יוסף" ואף בפורומים שונים היה מרבה לדבר על צו השעה לכל בן תורה שעליו להיות מוכן לומר דבר תורה בכל עת שיידרש לכך ואף היה מפרט ואומר : "תכין סיפור טוב, מדרש נחמד ואמור את הדברים ברצף". כמו כן היה מקפיד מאוד על הופעה נקייה ומסודרת, ואף לתלמידיו היה מעיר בנועם: "מדוע נעליך לא מצוחצחות?" וכיוצא בזה, ותמיד היה אומר: "בן תורה צריך תמיד למצוא חן בעיני אלוקים ואדם".
גדלותו בתורה ובאהבת ישראל הביאו אותו למלא תפקידי הנהגה רבים בעולם התורני, ועם זאת היה בורח מן השררה ומעולם לא ראה עצמו כמי שראוי להכריע בנושא כזה ואחר והיה משתמט מנטילת אחריות. אך עם כל ענוותנותו, כשנעשו דברים שאינם לרצון ה' יתברך, לא חת מפני איש, והיה קם ושואג כארי, ומקהיל קהילות ואף יוצא ומארגן הפגנות ואינו יודע פחד מהו, עד שהדבר היה בא על מקומו בשלום כרצון תורתנו הקדושה. אורחות חייו של כבוד מורנו ורבנו ראש הישיבה חכם יאודה צדקה זצוק"ל וזיע"א, דיבורו והליכותיו משמשים כשורשיה הרוחניים של "עמודי השלום". מעשיו, אמירותיו והליכותיו של רבנו הם כצוואה מחייבת לכל בני ובנות הקהילה הקדושה ועל שורשים אלו צמחו ופרחו לתפארת המוסדות בהנהגתו של מו"ר משה יזדי שליט"א, מתלמידיו של כבוד רבנו יאודה צדקה זלה"ה. כחוט השני, ערכים עליהם הקפיד כגון- אהבת ישראל, דיבוק חברים, זיכוי הרבים, חסד לשם שמיים ועוד, מובאים לידי ביטוי הן בשיעוריו של מו"ר שליט"א והן בנעשה בפועל במסגרת "עמודי השלום".
זכותו תגן עלינו - אמן !
